החלטה בתיק ס"ע 43738-02-11

1.       הנתבעת הגישה בקשה למחיקת התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית ולחילופין, העברתה לבית הדין המוסמך, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

2.       התובע התנגד לבקשה. הוגשה תשובה מטעם הנתבעת, וכן בקשה מטעם התובע למחיקת התשובה.

3.       בתיק קבוע דיון קדם משפט בפני כבוד הרשם כאמל אבו קאעוד ליום 28.2.12.

4.       למען השלמת התמונה יצוין כי הנתבעת הגישה ביום 15.2.12 בקשה אחרת, לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות, בטענת חסינות ריבון זר. התובע נדרש למסור תגובתו לבקשה זו עד ליום 26.2.12.

הכרעה

5.       סוגית הסמכות המקומית בבתי הדין לעבודה הוסדרה בתקנה 3 לתקנות בתי הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), הקובעת בזו הלשון:

(א) מקום השיפוט הוא -

(1)  בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה; (ההדגשות שלי, א.א.) 

6.       דהיינו, בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות, תביעות שעילתן ביחסי עבודה (עליהן נמנית תביעה זו) יוגשו לבית הדין האזורי שבאזור שיפוטו מצוי מקום העבודה או מקום ביצוע העבודה. אין חולק כי מקום ביצוע העבודה השוטפת היה בתל אביב, דהיינו באזור המצוי בסמכותו המקומית של בית הדין בתל אביב. כמו כן, אין מחלוקת כי חלק קטן יותר מעבודתו של התובע בוצע לעיתים בירושלים. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת היקף עבודתו של התובע בירושלים - האם מדובר בחלק משמעותי כטענת התובע, או האם מדובר בחלק שולי ופחות כטענת הנתבעת. הנתבעת צירפה מטעמה תצהיר של מר ברוס ליזי לפיו היקף עבודתו של התובע בירושלים נע בין 4.1% בתקופות מסוימות, ל-2.4% בתקופות אחרות. מר ליזי לא נחקר על תצהירו אף כי התייצב לדיון בבקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה, וכן זומן מתורגמן, והצדדים חלוקים ביניהם על המשמעות שיש לייחס למחדל אי העדתו.

7.       מעיון בתגובת התובע, עולה במפורש כי אף לפי טענות התובע עצמו, עיקר עבודתו היתה בתל אביב, כאשר מדובר לכל היותר בתקופות עבודה מסוימות בהן עבד כשבוע בחודש בירושלים, כאשר יתר החודש עבד בתל אביב, וכמו כן נדרש לעבוד בירושלים מדי פעם באופן מזדמן באירועים מיוחדים בעת ביקורי אח"מים. דהיינו, לא יותר מרבע מעבודתו, וגם זאת לא בכל התקופות, עבד התובע בירושלים. למעלה מן הצורך יצוין כי התובע מתגורר בבת ים ולא הובאה בפנינו כל זיקה של ההליך לירושלים.

8.       אין ספק כי עיקר עבודתו של התובע לא היתה בירושלים. אכן, גם אם הנתבעת לא הוכיחה זאת במפורש, ענין זה עולה בצורה ברורה וחד משמעית מדבריו של התובע עצמו, ודי בכך. בית הדין הארצי פירש את הביטוי "מקום ביצוע העבודה" כמתייחס למקום בו בוצע "עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה", ולא חלק מהעבודה (דב"ע 98/ 230-3 חורי - הנדל (ניתן ביום 19.11.98) ; דב"ע נה/ 106-3 שילוח חברה לביטוח - אנייס פד"ע כח 237 (1995)).

9.       טענת התובע, לפיה יש לראות בשטח שגרירות ארה"ב בתל אביב כמין שטח בשליטה טריטוריאלית של ארה"ב, שאינו מצוי באזור שיפוטו של  בית הדין לעבודה בתל אביב לפיכך, אין לה על מה שתסמוך. טענה שגויה זו שומטת למעשה את הקרקע מתחת לכלל תביעתו של התובע, כאשר לפיה לכאורה כלל עבודתו לא בוצעה בארץ אלא בארה"ב, ולא כך היא.

10.   זאת ועוד, החלטת כבוד הנשיאה פרוז'ינין מיום 3.8.11 לא קבעה דבר לענין הסמכות המקומית, וממילא אין בה משום החלטה חלוטה בענין זה.

11.   העובדה שלארה"ב הליכים המתנהלים בבית דין זה בירושלים, בנוגע לעובדים שעבדו אצלה בקונסוליה בירושלים, אין בה כדי ליצור סמכות מקומית לבית דין זה בעניינו של התובע דנן, שלא עבד בירושלים במשך רוב-ככל תקופת עבודתו, אלא בתל אביב.

12.   לפיכך, בהתאם למדרג שנקבע בתקנות, הסמכות מקומית לדון בתביעה נתונה לבית הדין בתל אביב, בו בוצעה עיקר עבודתו של התובע, ולא לבית דין זה היושב בירושלים.

סוף דבר

13.   הבקשה להעברת הדיון  לבית הדין האזורי בתל אביב מתקבלת.

14.   הדיון הקבוע בפני כבוד הרשם אבו קאעוד יבוטל.

15.   שאלת ההוצאות תידון בסיום ההליך בבית הדין בתל אביב.